בכול אחד מאיתנו קיים מאבטח פנימי, כשאנחנו עוברים את סף האיום הפנימי לפי הפרשנות האישית- פרטית של המאבטח שבנו, הוא לוחץ על פעמון האזעקה והמערכת הגופנית והרגשית נכנסות ללחץ [סטרס, העקה].
המערכת העצבית הסימפטטית שאחראית למצבי איום ולחץ שולטת [הופכת דומיננטית] בגופנו
והמערכת הפראסימפטטית שאחראית על פעולות הגוף ברוגע [פעילות הורמונאלית רגילה, מקצב לב רגוע, עיכול, שיקום שרירי, ובריאות בכלל] מושבתת זמנית
אצל חלקנו המאבטח מפעיל את הפעמון מהר מדי בתגובה לכול גירוי ואירוע חיצוניים, וישנן שהפעמון מופעל מהר מדי בעיקר בסביבה אינטימית, באהבה ובאוירה והתנהגות מינית. לרוב כשיש לתת אמון באחר, או למסור את מפתחות השליטה, לעצום עיניים ולבטוח באחר וגם להתחבר ברוגע למיניות
בעיסוי האירוטי קיימת התאמה לרמת האינטימיות והנועזות את בונה בדיוק את סף האיום- רוגע המתאים לך. אמון רוגע וביטחון נבנים בהדרגה, לפי הדרך הייחודית לך, לפי מקצב שלך ובזה אין פשרות
לתת אמון זה לא רק הבסיס ליחסים אינטימיים, זוגיות ואהבה, אלא גם למצוא את מקומך בחיים, להיות שייכת לדבר גדול ממך [כמו זוגיות אוהבת, משפחה וארגון].
זה גם בריא! מחקרית הוכח שגם המרווח בין 2 דפיקות לב אינו בקו הבריאות כשאנחנו בלחץ. רמת ה-PH נוטה לעלות [חומציות למרות ש PH נמוך הוא חומצי] ולכך השפעות מרובות על הבריאות כולל נטיה למחלות כרוניות, השמנה ועוד. מצבי פחד ונתק, מצבי קפיאה- לחימה- בריחה (FFF) מונעים יכולת אינטימית ומינית
אחת המטרות בעיסוי האירוטי היא ליצור טריגרים בנועם ובקלות בסביבה מוגנת אותה אנחנו יוצרים יחד. עם כל טריגר המאבטח הפנימי מתאמן על רוגע ואנחנו על בניית אמון, ואז אנחנו יכולים להגיע להנאה אינטימית, עונג וחיבור למיניות
